ביטול עמידות חיידקים לאנטיביוטיקה

עמידים לשעבר

העמידות שמפתחים חיידקים שונים לאנטיביוטיקה הפכה בשנים האחרונות לבעיה רפואית חריפה. על פי ארגון הבריאות העולמי מדובר באחד משלושת האיומים החמורים ביותר על בריאות האדם בזמננו. צוות מחקר בביה"ס לרפואה של אוניברסיטת תל-אביב, בראשותו של ד"ר אודי קימרון, נעזר בטכניקות של הנדסה גנטית כדי לנטרל את העמידות, ולהשיב לחיידקים את רגישותם לאנטיביוטיקה. המחקר החדשני התפרסם לאחרונה בכתב העת המדעי. Applied and Environmental Microbiology 

"אובדן יעילותה של האנטיביוטיקה עלול לחשוף את האנושות כולה לשורה של מחלות קשות וקטלניות," אומר ד"ר קימרון. "בעשורים האחרונים הולכים ומתפשטים הזנים העמידים בקצב גובר, בעוד שקצב הפיתוח של סוגי אנטיביוטיקה חדשים שיילחמו בתופעה נמצא בירידה מתמדת. בדיקות מעלות כי חלק ניכר מהמשטחים בבתי החולים מלאים בחיידקים כאלה, חולים מאושפזים רבים נדבקים בחיידקים, וממדי התופעה כיום מדאיגים ביותר: בארצות הברית לבדה מגיעה עלות הטיפול במצבים אלה ליותר מ-20 מיליארד דולר בשנה. על מנת להתמודד עם הבעיה, החלטנו לנקוט בגישה חדשה: להפוך את החיידקים העמידים בחזרה לחיידקים הרגישים לאנטיביוטיקה, כך שגם מי שיידבק ויחלה יטופל באנטיביוטיקה קיימת, ויחלים. לשם כך שילבנו ידע קיים ומספר טכניקות ותיקות, המוכרות למדע, בדרך חדשה לחלוטין."

החוקרים ידעו, על פי תגלית משנת 1951, שהרגישות לאנטיביוטיקה היא תכונה גנטית דומיננטית אצל מרבית החיידקים. במילים אחרות: אם יוחדר לחיידק עמיד גן הקובע רגישות לאנטיביוטיקה, אותו חיידק יאבד את עמידותו, ויהיה שוב רגיש לטיפול אנטיביוטי. כיצד ניתן, אם כן, להחדיר גן חדש לתוך החיידק? לשם כך השתמשו המדענים בנגיפים מוכרים, שנוהגים לתקוף את החיידקים, ולהזריק לתוכם את ה- DNA שלהם. לאחר ההזרקה, משתלב ה- DNA הנגיפי ב- DNA  של החיידק המארח, ומתרבה ביחד איתו. בעזרת טכניקה של הנדסה גנטית החדירו החוקרים גן המקנה רגישות לאנטיביוטיקה ל- DNA של הנגיפים, ואחר כך הפגישו בין אוכלוסיות הנגיפים והחיידקים. ואכן, חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה, שהודבקו בנגיפים המהונדסים, איבדו את עמידותם. השיטה נבחנה עם מספר סוגי אנטיביוטיקה, והוכחה כיעילה.

סוס טרויאני לדי.אן.איי

אך המדענים לא הסתפקו בכך. הם ביקשו ליצור תנאים שיאלצו את כל החיידקים העמידים שנמצאים על גבי המשטח לקבל בברכה את ה- DNA החדש. לשם כך הם צירפו ל- DNA  של הנגיפים גן נוסף, המקנה עמידות לחומר חיטוי הקרוי טלוריט. כעת הם טיפלו בחיידקים בנוזל המכיל נגיפים מהונדסים, ואחר כך הוסיפו טלוריט. כדי לשרוד את החיטוי מיהרו החיידקים `לזלול` את ה-DNA  הנגיפי, בעל הגן המגן מפני טלוריט, וכל חיידק שלא זכה ב- DNA חדש, הושמד על ידי הטלוריט. אלא שכאמור, אותו DNA היה עבור החיידקים מעין "סוס טרויאני", שכן הוא הכיל גם גן לרגישות, שביטל את עמידותם לאנטיביוטיקה. כך, בסופו של דבר, התקבל משטח שלם של חיידקים שהפכו מעמידים לרגישים לאנטיביוטיקה. יתרה מכך: החוקרים משערים כי שימוש מתמשך בשיטה בבית חולים, יביא לכך שאוכלוסיית החיידקים כולה תהיה רגישה לאנטיביוטיקה. אדם שיידבק בחיידקים אלה, יטופל באנטיביוטיקה מקובלת, ויבריא ממחלתו.

"לשיטה שפיתחנו יש יתרונות רבים," קובע ד"ר קימרון. "החומרים קלים לייצור, נוחים לשימוש וגם זולים מאוד. בניגוד לאנטיביוטיקה, שמעצימה בהדרגה את עמידות החיידקים, הרי ששימוש מוגבר לאורך זמן בחומרים שלנו רק משפר את התוצאה ומפחית את העמידות. בנוסף, מכיוון שמדובר בחומרים לשימוש חיצוני, ולא בתרופות שנכנסות לגוף, אין בעיה של רעילות, ותהליכי האישור צפויים להיות פשוטים וזריזים יחסית. לאחר שהוכחנו את תקפותו של הקונספט, אנחנו מתכוונים להמשיך בפיתוח, ומקווים שבעוד שנים אחדות תיושם השיטה החדשנית בבתי חולים בכל העולם."

צוות המחקר כלל, בנוסף לד"ר קימרון גם את ד"ר רתם אדגר, ניר פרידמן ושחר מולצ`נסקי.