חדשות

ד"ר רן סניטקובסקי מהפקולטה לניהול ע"ש קולר וממובילי המחקר, מסביר: "ל'אדם הכלכלי', שמעוניין אך ורק בתועלת הכספית שלו, אין שום סיבה לתת טיפ אחרי שהוא כבר קיבל את השירות. בעבר ניסו להסביר את התופעה בכך שהטיפ קונה ללקוח שירות טוב יותר בעתיד, אבל אז נשאלת השאלה למה אנחנו נותנים טיפים גם כשאנחנו יודעים בוודאות שלא נחזור לעולם לאותו נותן שירות".

בין הערכה אמיתית לקונפורמיזם

המחקר, שנערך על ידי ד"ר רן סניטקובסקי מהפקולטה לניהול, ופרופ' לורנס דבו מביה"ס למנהל עסקים ע"ש טאק בדארתמות' קולג' והתפרסם לאחרונה בכתב העת Management Science, מציע הסבר חדש לתופעה באמצעות מודל מתמטי וכלים מתורת המשחקים וכלכלה התנהגותית.

החוקרים התמקדו בשני מניעים עיקריים למתן טיפים: הערכה ממשית לשירות מצד אחד, וקונפורמיזם חברתי מצד שני. "לתוך המודל הכנסנו את שתי הסיבות העיקריות למתן טיפים שאנשים מדווחים עליהם: הסיבה הראשונה היא כדי להכיר תודה לנותן השירות והסיבה השנייה היא כי 'זה מה שכולם עושים'", מסביר ד"ר סניטקובסקי. המסקנה שקיבלו: מי שמעריכים את השירות באמת נוטים לתת טיפ גבוה מהממוצע, והקונפורמיסטים מיישרים קו איתם. כך, בחברות שבהן הנורמה החברתית חזקה - גובה הטיפ הממוצע נוטה לעלות עם הזמן.

"אפשר לשער שזאת הסיבה לכך ששיעור הטיפים בארה"ב עמד על 5% בשנות ה-50 והיום הוא קרוב יותר ל-20%," אומר ד"ר סניטקובסקי.

האם טיפים באמת משפרים את השירות?

אחת השאלות המרכזיות שעלו במחקר היא האם טיפים באמת מתמרצים את נותני השירות להשתפר. התשובה, מתברר, מורכבת: "אם המלצר יודע שרוב הלקוחות קונפורמיסטים, אין לו באמת סיבה להתאמץ במיוחד, מפני שהם ממילא יתנו פחות או יותר כפי שמקובל," אומר ד"ר סניטקובסקי.

כלומר, הטיפים עשויים להיות תמריץ, אך תמריץ חלש. בעולם שבו הלקוחות היו שופטים את השירות באופן אישי ונותנים טיפ רק כשמגיע, רמת ההשקעה של נותני השירות אולי הייתה גבוהה יותר.

ומה עם המעסיקים?

המחקר נוגע גם בשאלת ה"טיפ קרדיט", מנגנון שמאפשר למעסיקים בארה"ב לשלם שכר נמוך משכר המינימום ולהשלים את ההפרש באמצעות הטיפים. "ככל שהטיפ קרדיט גבוה יותר, המעסיק יכול לגבות מחיר נמוך יותר, כי הוא יכול להסתמך יותר על הטיפים למימון שכר עובדיו," מסביר ד"ר סניטקובסקי. "יש כאן מרכיב של יעילות כלכלית, אבל הוא בא על חשבון שכרו של המלצר הבודד".

"אני שונא טיפים"

ד"ר סניטקובסקי מודה שהוא עצמו לא חסיד גדול של השארת טיפ. "אני בא למחקר הזה לא לגמרי ניטרלי. אני אישית לא אוהב את המנהג הזה, ולכן גם ביקשתי להבין מה עומד מאחוריו. קודם כל, המנהג שם את הלקוח במצב לא נוח. יש מחקרים שמראים שהמנהג מעודד התנהגות סקסיסטית כלפי מלצריות, ושאנשים נוטים לתת טיפ גבוה יותר לאנשים מהמוצא שלהם, כך שיש פה גם מרכיב גזעני".

עם זאת, הוא מדגיש שגם לטיפים יש צדדים חיוביים, כמו יצירת איזון שבו מי שמוכן לשלם יותר מסבסד את השירות לאחרים. "בסופו של דבר, זה מנגנון שבו מי שמוכן לשלם יותר עבור השירות אכן עושה זאת, ובמידה מסוימת מסבסד את השירות עבור מי שמוכן לשלם פחות, וזה דבר חיובי. הדעה האישית שלי היא שבמאה ה-21 יש לבעל עסק כלים טובים יותר להבין אם המלצר עושה עבודה טובה, כמו דירוגים מקוונים ואפילו מצלמות בעסק".

^{ד"ר רן סניטקובסקי}

גם ד"ר לילך לוריא, ראש החוג ללימודי עבודה, מסבירה שמדובר במנהג תרבותי:

מחקר חדש של בית הספר לזאולוגיה באוניברסיטת תל אביב מגלה כי עטלפי פירות משתמשים במגוון אסטרטגיות במאבק על המזון מול בעלי חיים מתחרים. במחקר הנוכחי, צוות החוקרים בחן את התנהגות העטלפים בנוכחות של חולדות מצויות שמתחרות עימם על אותו מקור מזון, ומצאו שאופן ההתנהגות משתנה בהתאם לעונות השנה ולהיצע המזון – החורף מאופיין בהימנעות וזהירות מהחולדות ואילו בקיץ כשהתחרות רבה יותר, העטלפים לעיתים אינם חוששים ממאבקים שעשויים אף להסתיים בפציעה. צוות החוקרים מציין שהמחקר, שנמשך שבעה חודשים ותועד במושבה חצי-טבעית של עטלפים, מספק הצצה נדירה לאופן שבו בעלי חיים מנווטים בין סכנת טריפה לתחרות על משאבים.

המחקר נערך על ידי צוות המעבדה של פרופ' יוסי יובל מבית הספר לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב בהובלת תלמידי הדוקטורט צ'ן-קסינג ועדי רחום ובסיוע לירז עטיה ודר' לי הרתאן. המחקר פורסם בכתב העת המדעי BMC Biology

פרופ' יובל מסביר כי במסגרת המחקר, ובמהלך מאות שעות של תיעוד וידאו, נבחנו יותר מ־150 אלף נחיתות עטלפים ליד מקור מזון. החוקרים מצאו כי כאשר חולדות נכחו במקום, שיעור הנחיתות ירד באופן דרמטי מחשש לעימות ותקיפות של החולדות. בנוסף להיותן מתחרות על מזון, חולדות ידועות ביכולתן לטרוף עטלפים, בעיקר צעירים. העטלפים שכן נחתו ליד מקורות המזון גילו דריכות גבוהה - הם עצרו וסרקו את הסביבה ממושכות לפני שניגשו למזון, מה שהפחית את הצלחתם להשיג מזון בכ־20%. בנוסף, תועדו מקרים בהם חולדות תקפו עטלפים שנחתו, מה שחיזק את תפיסתן כאיום ממשי.

"למדנו שהאינטראקציות בין עטלפים לחולדות מגוונות ומשתנות עונתית על פי היצע המזון", מוסיף פרופ' יובל. "בחורף, כאשר נוכחות חולדות הייתה נדירה יחסית, העטלפים התנהגו בצורה זהירה יותר - הם נמנעו מנחיתות והפגינו ערנות מתמדת. לעומת זאת, באביב, עם העלייה החדה בשפע המזון (שכלל גם ריבוי של מפגשים עם החולדות), תמונת המצב השתנתה והעטלפים לעתים ממש תקפו את החולדות. התנהגות זו כנראה הביאה לכך ששיעור ההצלחה במציאת מזון בנחיתות עלתה ל- 60% בקיץ לעומת 35% בלבד בחורף.

פרופ' יובל מסכם: "אנחנו נוטים לתאר את היחסים בין מינים שונים באופן פשטני כיחסי תחרות או טריפה. המחקר הזה מציג כמה מורכבים יכולים להיות יחסים כאלה וכיצד בעלי חיים יודעים לשנות את אסטרטגיות התגובה שלהם בהתאם לנסיבות. בד"כ קשה לכמת את המורכבות הזו בטבע בגלל מיעוט תצפיות, מה שהצלחנו לעשות במחקר הזה. זוהי גם דוגמה נוספת ליכולת הסתגלות ולחיים המורכבים של חיות בר בסביבה עירונית."