הפגיעה הביולוגית במוחם של נפגעי פוסט טראומה ניתנת לטיפול באמצעות פרוטוקול ייעודי
חדשות
NEWS
מה מעניין אותך?
מחקר
10.11.2024
בשורה לנפגעי ולנפגעות פוסט טראומה: טיפול בתא לחץ יכול לשפר את מצבכם
- רפואה ומדעי החיים
חוקרים מאוניברסיטת תל אביב וממרכז סגול לרפואה היפרבארית (תא לחץ), ומחקר במרכז הרפואי שמיר, הראו כי הטיפול בתא לחץ משפר את מצבם של נפגעי PTSD (הפרעת דחק פוסט טראומטית), שאינם מגיבים לטיפולי פסיכותרפיה ולתרופות פסיכיאטריות. לדברי החוקרים, הפרוטוקול הטיפולי הייחודי שפיתחו משפר באופן משמעותי תסמינים כמו פלשבקים, דריכות מתמדת ורגזנות. הם מאמינים כי הממצאים יתנו תקווה חדשה למיליוני נפגעי PTSD בעולם ולבני משפחותיהם.
'פצע' ביולוגי שנוצר במוחם של נפגעי פוסט טראומה
המחקר הובל על ידי פרופ' שי אפרתי וד"ר קרן דואניס-ברק מהפקולטה למדעי הרפואה והבריאות, וממרכז סגול לרפואה היפרבארית ומחקר במרכז הרפואי שמיר. עוד השתתפו: ד"ר אילן קוץ, גבריאלה לוי, ד"ר ארז לנג, ד"ר עמיר אסולין, ד"ר אמיר הדני וד"ר איליה בברשוילי מהמרכז הרפואי שמיר, וכן ד"ר כריסטופר אברג וד"ר אבי מאיו ממכון ויצמן למדע. המחקר פורסם בכתב העת Journal of Clinical Psychiatry.
"הפרעת דחק פוסט-טראומטית מוגדרת כתוצאה נפשית של חשיפה לאירוע מסכן מחיים, ומתפתחת אצל כ-20% ממי שחוו חוויה קשה מסוג זה. ההפרעה יכולה לפגוע בתפקוד המקצועי, החברתי, והמשפחתי ובאיכות החיים של האדם הסובל ממנה, ובמקרים קיצוניים היא עלולה להשפיע קשות על תפקודו המקצועי והמשפחתי. תסמיניה כוללים מגוון שינויים רגשיים וקוגניטיביים, סיוטים ופלשבקים, דריכות, רגזנות והימנעות מפעילות - מחשש לחשיפה לטריגרים שמחזירים את האדם לחוויה הטראומטית. חלק ניכר מהנפגעים אינם מגיבים לטיפול פסיכותרפי ולתרופות הפסיכיאטריות המקובלות. מחקרי עבר מראים כי מקרים אלה מאופיינים בשינויים במבנה ובתפקוד של רקמת המוח, או 'פציעה ביולוגית' ברקמה, שמסבירים את העמידות לטיפול. המחקר שלנו התמקד באוכלוסייה זו, במטרה לבחון אם הטיפול בתא לחץ מסייע להם", מסביר ד"ר דואניס-ברק.
"לצערנו, מדינת ישראל נחשבת למעצמת פוסט טראומה", אומר פרופ' אפרתי ומרחיב "עד ה-7.10 היו בארץ כ-6,000 לוחמים משוחררים שהוכרו כנפגעי PTSD, וכן חיילים ואזרחים רבים נוספים שאינם מוכרים על ידי הרשויות. בעקבות אירועי ה-7.10 והמלחמה שנמשכת עד היום חלה עלייה חדה במספר הנפגעים, ואנו צופים שנגיע לעשרות אלפי מאובחנים חדשים רק מקרב חיילי צה"ל, ולהיקפים גדולים בהרבה באוכלוסייה הכללית. מרכז סגול לרפואה היפרבארית, שהוא הגדול והמוביל מסוגו בעולם, נערך לאתגר באמצעות מערך טיפולי מקיף, הכולל, בנוסף לתא הלחץ, גם מגוון מטפלים מתחום בריאות הנפש, פסיכולוגים ופסיכיאטרים. כיום אנו מטפלים במאות נפגעי PTSD בכל יום, ובכוונתו להגיע ולטפל בכאלף מטופלים בשנה".
לצאת מהלחץ באמצעות תא לחץ
במחקר, שהחל ב-2019 והסתיים בקיץ 2023, השתתפו 98 לוחמים משוחררי צה"ל שאובחנו כנפגעי PTSD ולא הגיבו לטיפול פסיכותרפי ותרופתי. המשתתפים חולקו לשתי קבוצות: קבוצה אחת קיבלה טיפול היפרבארי בחמצן ובלחץ מוגבר, ואילו חברי הקבוצה השנייה עברו הליך זהה, אך קיבלו טיפול פלסבו, כלומר נשמו רק אוויר רגיל. 28 משתתפים מכל קבוצה סיימו את התהליך ואת האנליזות שאחריו.
"הטיפול בוצע על פי פרוטוקול ייחודי שפיתחנו במיוחד כאן אצלנו", מסביר ד"ר דואניס-ברק. כל מטופל מגיע לסדרה של 60 טיפולים בני שעתיים בתא הלחץ ונחשף ל-100% חמצן בלחץ של 2 אטמוספירות (פי 2 מלחץ האוויר הרגיל בגובה פני הים). "הפרוטוקול שלנו כולל נשימה לסירוגין של חמצן ואוויר רגיל: מדי 20 דקות המטופל מסיר את מסיכת החמצן ונושם אוויר רגיל במשך 5 דקות. הצניחה ברמת החמצן מפעילה תהליכי ריפוי ברקמות ומעצימה את האפקט הטיפולי".
התוצאות המעודדות ניכרו בשני מישורים: דימות fMRI (MRI תפקודי), ושינויים קליניים. בקבוצה שקיבלה טיפול היפרבארי נצפתה הטבה משמעותית: שיפור בקישוריות בתוך הרשתות המוחיות לצד ירידה בכל התסמינים הקליניים המאפיינים PTSD. בקבוצת הפלסבו, לעומת זאת, לא נצפה כל שינוי במוח או בתסמינים.
צילום MRI פונקציונלי לפני ואחרי טיפול (צילום: המרכז הרפואי שמיר)
"במחקר שלנו הראינו שהטיפול בתא הלחץ משרה ריפוי ביולוגי במוחם של נפגעי פוסט טראומה. ריפוי הפצע הביולוגי משפיע גם על התסמינים הקליניים, ומאפשר למטופלים להגיב גם לטיפולים פסיכולוגיים. אנו מאמינים שהטיפול בתא לחץ, באמצעות הפרוטוקול הייחודי שפיתחנו, יוכל בעתיד להביא מזור לרבים בכל העולם הסובלים מ-PTSD, ולאפשר להם לשוב למסלול חיים תקין בחברה ובחיק המשפחה", מסכם פרופ' אפרתי, ומדגיש כי את הטיפול בתא לחץ ניתן לקבל כיום אך ורק במרכזים מקצועיים לרפואה היפרבארית, שבהם יש צוות רב-מקצועי בעל ניסיון בטיפול בטראומה. "בתאי לחץ פרטיים או אחרים שמחוץ לבתי החולים, לא ניתן לתת את הפרוטוקול שהוכח כיעיל, הטיפול בהם אינו מפוקח, ועשוי להיות מסוכן", הוא מזהיר.
משרד הביטחון תומך כיום ומממן את הטיפול בתא לחץ עבור לוחמים הזקוקים לו.
מחקר
07.11.2024
לא צריכות נהג תורן: הצרעות הן בעל החיים היחיד שיכול לשתות אלכוהול ללא הגבלה
יכולות לצרוך אלכוהול בצורה כרונית ובריכוזים גבוהים, כמעט ללא כל השפעה בריאותית או פגיעה במשך החיים
- מוזיאון הטבע
- סביבה וטבע
- רפואה ומדעי החיים
יש מי שיאמר שמדובר ביכולת מבוזבזת: מחקר חדש של בית הספר לזואולוגיה ומוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב חושף שהצרעה המזרחית (המכונה דבור), היא בעל החיים היחיד בטבע שמסוגל לצרוך אלכוהול בצורה כרונית ובריכוזים גבוהים, כמעט ללא כל השפעה בריאותית או פגיעה במשך החיים. צוות החוקרים: "מדובר בחיה מופלאה שאינה מראה סימני שיכרות או חולי גם בצריכת כמויות אדירה של אלכוהול".
"נדהמנו לראות את הקצב המהיר בו הצרעות מפרקות את האלכוהול"
המחקר נערך בהובלת הפוסט דוקטורט דר' סופיה בוצ'בטי מהמעבדה של פרופ' ערן לוין, מבית הספר לזואולוגיה בפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס' וייז ומוזיאון הטבע ע"ש שטנייהרדט באוניברסיטת תל אביב. המחקר פורסם בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences USA.
אלכהול הינו תוצר נפוץ של פרוק סוכר על ידי שמרים וחיידקים בעולם הטבע, בעיקר בפירות בשלים ובצוף. אבל למרות שהוא מכיל אנרגיה רבה (כמעט פי שניים מסוכר), אלכוהול נחשב עבור רעיל לרב בעלי החיים וגם לנו כבני אדם, גם כשמדובר בשימוש חד פעמי, אך במיוחד בצריכה כרונית. בני האדם בייתו את שמר היין לפני כ- 10 אלפים שנה, ויחסית לבעלי חיים אחרים אנחנו מסוגלים ואוהבים לצרוך אלכוהול בכמות גבוהה יחסית. אבל כידוע לאלכוהול השפעה מאוד חזקה על ההתנהגות והקוגניציה באדם וכמובן על בריאות: שלל מחלות מיוחסות לצריכה של אלכוהול.
בעלי החיים המוכרים לנו כצרכני אלכוהול הם זבובי תסיסה, שמראים סימנים של הרעלה כבר בריכוזי אלכוהול נמוכים, ואילו חדפי עצים, מין יונק החי על עצים במזרח אסיה וניזון בפירות בשלים ועשירים באלכוהול, מראה סימנים של כבד שומני ותופעות נוספות המזכירות אלכוהליזם כאשר הוא צורך ריכוזים נמוכים של אלכוהול באופן רציף מספר ימים.
במחקר החדש צוות החוקרים בדק את היכולת של הצרעה המזרחית (המכונה דבור), לצרוך אלכוהול ולפרק אותו. "הצרעות מאחסנות שמרים באופן טבעי במערכת העיכול שלהן, שם הם מקבלים תנאים יחודיים להתפתחות ולרביה מינית בה נוצרים זנים חדשים של שמרים", מסבירה ד"ר בוצ'בטי ומרחיבה: "אחת הסברות היא שהשמרים מועברים אל הפירות בעזרת הצרעות ובעקיפין אפשר לומר שבזכותן יש לנו יין. במסגרת המחקר סימנו את האלכוהול שהצרעות צרכו באיזוטופ כבד של פחמן - האלכוהול מתפרק לפחמן דו-חמצני הנפלט בנשימה ועל ידי מדידת כמותו ניתן להעריך כמה מהר האלכוהול התפרק. הממצאים היו מפתיעים מאוד ונדהמנו לראות את הקצב המהיר בו הצרעות מפרקות את האלכוהול".
יצאו לדרינק. צרעות מזרחיות שותות מפרי התאנה
חיות על אלכוהול
בשלב הבא החוקרים ביקשו לבדוק האם הצרעות משתכרות? והאם צריכת אלכוהול מוגברת משפיעה על ההתנהגות שלהן, למשל ביהבטים של אגרסיביות או ביכולת בניית הקן? גם כאן, הממצאים היו מפתיעים. התברר שגם תחת צריכה של ריכוזי אלכוהול גבוהים (80% אלכוהול כמקור תזונה יחיד), לא ניכרה השפעה על ההתנהגות של הצרעות.
בשלב האחרון של המחקר, בדקו החוקרים האם האלכוהול בכלל משפיע על משך החיים ובריאות הצרעות וגם בבדיקה זו הם נדהמו לגלות שלא נמצאו כל הבדלים במשך החיים בין צרעות שצרכו אך ורק אלכוהול במשך כל ימי חייהן (שלושה חודשים) , לבין צרעות שצרכו מי סוכר.
"למיטב ידיעתנו, הצרעות הן בעל החיים היחיד בטבע המותאם לצריכת אלכוהול כדלק מטבולי. הן אינן מראות סימני שיכרות או חולי גם בצריכה כרונית של כמויות אדירות של אלכוהול, ומסלקות את האלכוהול מגופן במהירות. בבדיקה ביואינפורמטית של גנום הצרעות, שנעשתה על ידי פרופ' דורותיאה הושון, נמצא כי לצרעות מספר עותקים של הגן האחראי ליצור האנזים המפרק אלכוהול. ייתכן שהתאמה גנטית זו קשורה ליכולת המופלאה שלהן להתמודד עם אלכוהול. אנחנו מציעים שהקשר בין הצרעות לשמרים הוא עתיק, והוא זה שהביא להתפתחות התאמה זו. זאת ועוד, אומנם בזכות מחקר האלכוהול המפותח אנו יודעים היום ש-5.3% ממקרי המוות בעולם קשורים לצריכת אלכוהול, אבל לדעתנו בעקבות המחקר שלנו ניתן יהיה בעתיד להיעזר גם בצרעות כדי לפתח מודלים למחקר על אלכוהליזם ומטבוליזם של אלכוהול", מסכם פרופ' לוין.
מחקר
07.11.2024
בעיניים עצומות: עטלפים מסוגלים לנווט למרחקים ארוכים באמצעות קול בלבד
החוקרים גילו שהם גם מסוגלים לייצר במוחם מפה קולית של האזור
- מוזיאון הטבע
- סביבה וטבע
- רפואה ומדעי החיים
מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב ומוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט הוכיח לראשונה כי עטלפים מסוגלים לנווט בטבע על פני קילומטרים רבים רק באמצעות הסונר שלהם, ומבלי להיעזר בחושים אחרים. זהו המחקר הראשון שבודק את יכולות הניווט של העטלפים באמצעות הסונר שלא בתנאי מעבדה.
"כבר ידוע שעטלפים מצוידים בסונר טבעי, ששולח קדימה גלי קול שחוזרים אליהם מעצמים קרובים, וכך מסייע להם לנווט. עם זאת ידוע שבמהלך מעופם הם נעזרים גם בחוש הראייה", מסביר צוות המחקר. "מחקרים במעבדה הראו שעטלף מסוגל לנווט באמצעות הסונר בלבד בין ארבעה קירות. אך הסונר 'רואה' רק כ-10 מ' קדימה, ומה קורה בתנאים טבעיים, בשטח פתוח המשתרע על פני קילומטרים רבים? האם עטלפים יכולים לנווט לאורך קילומטרים עם סונר בלבד? במחקר זה בדקנו את הסוגייה לראשונה באופן מעמיק".
עפים בעקבות ההד
המחקר הובל על ידי פרופ' יוסי יובל מבית הספר לזואולוגיה בפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס' וייז, מבית הספר סגול למדעי המוח ומוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב וד"ר איה גולדשטיין, בעבר דוקטורנטית של פרופ' יובל וכיום חוקרת במכון מקס פלאנק בגרמניה. שותפים נוספים מאוניברסיטת תל אביב: פרופ' סיון טולדו מבית הספר למדעי המחשב, שינג צ'ן, ד"ר ערן עמיחי, וד"ר ארג'אן בונמן מבית הספר לזואולוגיה, ולי הרתאן מבית הספר סגול למדעי המוח. כמו כן השתתפו במחקר פרופ' רן נתן וד"ר יותם אורחן מהאוניברסיטה העברית ופרופ' איין קוזין ממכון מקס פלאנק בגרמניה. המאמר פורסם בכתב העת Science.
המחקר החדשני, שארך 6 שנים, בוצע באמצעות מערכת עקיבה ייחודית המוצבת בעמק החולה, שמאפשרת מעקב אחר בעלי חיים קטנים מאוד בטכנולוגיה דמוית GPS. החוקרים עקבו אחר תעופתם של עטלפים זעירים שמשקלם 6 גרם בלבד, מהמין המכונה עטלפון לבן שוליים, שהוא למעשה היונק הקטן ביותר שהיה אי פעם במעקב מסוג זה.
במסגרת המחקר לכדו החוקרים כ-60 עטלפים במושבה שלהם שבאזור עמק החולה, והרחיקו אותם כ-3 ק"מ מהמושבה, עדיין בתוך אזור המחיה המוכר להם. לכל עטלף הוצמד תג, ועיניהם של חלק מהעטלפים כוסו ברצועת בד, כך שלא יוכלו לראות בעת התעופה, אך יוכלו להסירה עם רגליהם לאחר שינחתו. בנוסף, השתמשו החוקרים בטכניקות לשיבוש זמני של חוש הריח והחוש המגנטי של העטלפים, וכך נוצר מצב בו הם יכולים למצוא את דרכם הביתה אך רק באמצעות הסונר. התברר שהעטלפים שבים למושבה שלהם ללא קושי.
בשלב השני בנו החוקרים מודל אקוסטי ממוחשב של הסביבה הטבעית של העטלפים בעמק החולה. פרופ' יובל: "מדובר במפה תלת-ממדית של השטח שבו מנווטים העטלפים, המשקפת את ההדים שהעטלף שומע בדרכו באמצעות הסונר. בדיקת מסלולי התעופה של העטלפים העלתה שהם בוחרים נתיבים שבהם ההדים מכילים מידע רב, שעוזר להם לנווט. לדוגמה, אזור של צמחייה, כמו שיחים ועצים, מחזיר הדים עם מידע רב יותר בהשוואה לשדה פתוח, ולכן העטלפים נוטים פחות לעוף מעל שדות. כמו כן מצאנו שכל אזור בשטח מתאפיין בהדים ייחודיים משלו, שנקלטים על ידי העטלפים. ממצאים אלה מחזקים את הסברה שלנו שהעטלף יודע בכל רקע נתון היכן הוא נמצא על פי ההדים. למעשה יש לו בראשו מפה אקוסטית של הסביבה המוכרת, הכוללת מגוון ציוני דרך קוליים אקטיביים (הדים), ממש כמו שלכל אדם רואה יש מפה ויזואלית של סביבת מגוריו".
פרופ' יוסי יובל
מחקר
09.10.2024
פיתוח ידידותי לסביבה מפרק מזהמים סביבתיים לחומרים בלתי מזיקים
חוקרים פיתחו תהליך יעיל וירוק שמפרק חומר הדברה רעיל
- רפואה ומדעי החיים
מחקר משותף בהובלת חוקרות מאוניברסיטת תל אביב וממכון מחקר מיג״ל וממכללת תל חי, הוביל לפיתוח תהליך חדשני וידידותי לסביבה לפירוק חומרים מזהמים שגורמים נזק לסביבה ולאדם. המחקר התמקד בחומר ההדברה הרעיל פאראוקסון (סוג של זרחן אורגני), שעדיין נמצא בשימוש במדינות מתפתחות, מזהם את הקרקע ועלול לחדור למאגרי מים ולמי תהום. בתהליך החדש פורק החומר לחומרים בלתי מזיקים באמצעות שילוב של אנזים וחיידקים טבעיים. לדברי החוקרות, הפלטפורמה שפיתחו יכולה להתאים לסוגים רבים של חומרים רעילים ומזהמים. "אנחנו מאמינים שבעתיד הוא יסייע בניקוי זיהומי קרקע ומים - אתגר מרכזי של העולם המודרני".
המחקר הובל על ידי פרופ' ליהי אדלר-אברמוביץ מבית הספר לרפואת שיניים ע"ש מוריס וגבריאלה גולדשלגר באוניברסיטת תל אביב, וד"ר ליבנת אפריאט-ג'ורנו ממכון מחקר מיג״ל וממכללת תל חי, ובשיתוף פעולה בין צוותי המעבדות הכוללים את הדוקטורנט יואב דן, דויד גורביץ', ד״ר אופיר גרשוני ופרנצ'סקה נטי. המחקר מומן על ידי משרד המדע ומשרד החלקאות, ופורסם בכתב העת ACS Applied Materials & Interfaces.
שיטה חדשה לפירוק חומרי הדברה רעילים
מסבירה פרופ' אדלר-אברמוביץ: "מזהמים סביבתיים, בהם חומרי הדברה, מהווים כיום בעיה חמורה בכל העולם. הם מזהמים את הקרקע, וחמור מכך, בהיעדר טיפול הולם הם עלולים להגיע לקרקע חקלאית, למאגרי מים ולמי התהום ולזהם את המזון שלנו ומקורות המים החיוניים לקיומנו. במחקר זה ביקשנו לפתח שיטה יעילה וידידותית לסביבה שתפרק חומרים מזהמים לתוצרים בלתי מזיקים".
צוות המחקר בחר להתמקד בחומר הדברה הקרוי פאראוקסון - סוג של זרחן אורגני רעיל שפוגע במערכת העצבים, ונמצא כיום בשימוש בעיקר במדינות מתפתחות. בשלב הראשון הם ביקשו להשתמש באנזים MPH (מתיל פרתיון הידרולאז), השייך למשפחת אנזימים פוספוטריאסטרזות הנחקרות במעבדת אפריאט-ג׳ורנו, בשל היכולת שלהם לפרק את קוטל החרקים ביעילות מאוד גבוה, אך תוצר הפירוק האנזימטי עדיין נחשב חומר רעיל. ד״ר אפריאט-ג׳ורנו מסבירה ״על מנת לאפשר פירוק של קוטל החרקים לחומרים לא רעילים נדרשנו לאתגר מורכב, המשלב אנזימים וחיידקים מהסביבה בעלי יכולת פירוק של תוצרי הלוואי הרעילים״.
החוקרים מסבירים שהאנזים MPH מפרק את חומר ההדברה לשני תוצרי לוואי, אך אחד מהם, PNP (פארניטרו-פנול) נחשב גם הוא למזהם סביבתי, גם אם רעיל פחות. כדי לפרק גם את ה-PNP לתוצרים בלתי מזיקים, הם הוסיפו למערכת האנזימים חיידקים מסוג ארתרובקטר. מסבירה ד"ר ליבנת אפריאט-ג'ורנו: "ממחקרים בעבר עלה כי חיידקים אלה חיים בקרקע שזוהמה על ידי חומרי הדברה, ויכולים לפרק אותם ביעילות לחומרים לא רעילים. במחקר שלנו החיידקים פירקו את ה-PNP שנותר לאחר פירוק פאראוקסון, כך שבסופו של דבר כל תוצרי התהליך אינם רעילים וידידותיים לסביבה".
תהליך האנקפסולציה של האנזימים בתוך הננו-מבנים מבוססי הפטטידים וכן תהליך הפירוק המלא של הרעלן על ידי האנזימים והבקטריות (זכויות יוצרים - אוניברסיטת תל-אביב)
ננו-קפסולות שיאריכו את חיי מדף של אנזימים
"אנזימים, שהם חלבונים, רגישים מאוד לכל שינוי בסביבתם, לכן חיי המדף שלהם לרוב קצרים, מה שפוגע ביכולת השימוש שלהם בתעשיות השונות. במחקר שלנו ראינו כי MPH מאבד לחלוטין את פעילותו כ-20 יום לאחר מועד ההפקה. כדי להגיע למוצר עמיד יותר, פיתחנו ננו-קפסולות פפטידיות ייעודיות שמאריכות את חיי המדף שלו, ועשויות מחומר מתכלה שיתפרק בסופו של דבר בטבע. הבדיקות העלו כי בתוך הקפסולות האנזים שומר על פעילותו זמן רב יחסית: כ-50% מהפעילות נשמרת גם כעבור ארבעה וחצי חודשים (132 יום)", מסביר יואב דן.
"במחקר שלנו פיתחנו מערכת משולבת של אנזימים המוגנים בתוך ננו-מבנים ומאפשרת את השילוב שלהם עם תרבית חיידקים טבעיים. מערכת זו מאפשרת פירוק חומר הדברה רעיל לתוצרים בלתי מזיקים. חשוב לציין שהשיטה החדשה עושה שימוש אך ורק בחומרים מן הטבע – אנזימים, פפטידים וחיידקים, ללא חומרים מהונדסים שהשפעתם העתידית על הסביבה אינה ידועה. יתרה מכך, המערכת שלנו גמישה, וניתן לשלב בה אנזימים וחיידקים בעלי יכולות שונות, שיפרקו מגוון רחב של חומרים מזהמים. אנו מאמינים שהשיטה שלנו יכולה לשמש בסיס לפיתוח מוצרים ידידותיים ויעילים לניקוי מים או שטחי קרקע מזוהמים – למען הסביבה, הבריאות, והחקלאות ברחבי העולם", מסכמת פרופ' אדלר-אברמוביץ'.
